צרפת - טירת שנונסו

Raph

טירת שנונסו (Château de Chenonceau), הנמצאת במחוז אנדרה ולואר שבעמק הלואר בצרפת, נבנתה על אתר ליד הנהר שר שבו הייתה בעבר טחנה ישנה. הטירה הראשונה נבנתה במקום לפני האזכור הראשון שלה בכתובים במאה ה-11, והמבנה הנוכחי עוצב בתקופת הרנסאנס הצרפתי על ידי האדריכל פיליבר דלורם. כיום ניתן לראות בה ערבוב של אדריכלות גותית מאוחרת ואדריכלות רנסאנסית מוקדמת.

היסטוריה

הטירה המקורית באתר נשרפה על ידי כוחות מלכותיים ב-1411 כעונש על מעשה הסתה של בעליה, ז'אן מרקה. הוא בנה מחדש את הטירה וכן טחנה מבוצרת בשנות השלושים של המאה ה-15. יורשו פייר מכר את הטירה ב-1513 לתומאס בוייה, ראש הלשכה של המלך שארל השמיני, כדי לכסות את חובותיו. בוייה הרס את הטירה הקיימת ובנה בית מגורים חדש לגמרי בין 1515 ל-1521. העבודה פוקחה לעתים על ידי אשתו, קתרין בריסונה, שנהגה לארח את האצולה הצרפתית ובראשה את המלך פרנסואה הראשון.

לבסוף נלקחה הטירה מבנו של בוייה על ידי פרנסואה הראשון בשל חובות לא משולמים לכתר, ולאחר מותו של פרנסואה בשנת 1547 בנו, אנרי השני, העניק את הטירה כמתנה לפילגשו, דיאן דה פואטייה, שנקשרה בהתלהבות אל המבנה ואל נוף הנהר הנשקף ממנו. היא ציוותה על הקמת הגשר בעל הקשתות שחיבר את הטירה לגדה הנגדית של הנהר וכן על שתילת גני ירק ופרחים נרחבים. הגנים מעוצבים בארבעה משולשים על גדות הנהר אולם מוגנים משטפונות על ידי מרפסות אבן.

דיאן הייתה ללא ספק גבירת הטירה, אולם הבעלות נשארה אצל הכתר הצרפתי עד 1555, אז שנים רבות של תמרונים משפטיים עדינים העניקו לה לבסוף את הבעלות. אולם לאחר מותו של אנרי ב-1559 אלמנתו, קתרין דה מדיצ'י, גירשה את דיאן מהאחוזה. משום שהטירה לא הייתה שייכת עוד לכתר לא הייתה לקתרין חזקה עליה, ומשום כך היא שכנעה את דיאן לעזוב בתמורה לטירה אחרת, טירת שומון. המלכה קתרין הפכה את שנונסו למעון האהוב עליה והוסיפה גנים נוספים.

כעוצרת של צרפת קתרין ביזבזה הון על הטירה ועל נשפים ליליים מרהיבים שנערכו בה. ב-1560 תצוגת הזיקוקים הראשונה בצרפת התרחשה בשנונסו במהלך החגיגות לכבוד הכתרתו של פרנסואה השני, בנה של קתרין. הגלריה הגדולה, שהשתרעה לאורך הגשר וחצתה את הנהר, הוקמה ב-1577.

עם מותה של קתרין ב-1589 עברה הטירה לכלתה, לואיז מלורן-וודמון, אשתו של המלך אנרי השלישי. לואיז קיבלה את הידיעה על ההתנקשות בבעלה בשנונסו, שם היא נכנסה לדיכאון כבד ובילתה את שאר ימיה בשיטוטים חסרי תכלית בבגדי אבל ברחבי הטירה, שכוסתה בשטיחי קיר שחורים וקודרים עם תיאורים של גולגלות ועצמות.

ב-1624 קיבלה את הטירה פילגש מלכותית נוספת, גבריאל ד'אסטרה, אהובתו של המלך אנרי הרביעי. לאחר מכן הייתה הטירה בבעלות בנה של גבריאל, סזאר, דוכס ונדום, ואשתו, פרנסואז מלורן. הטירה עברה ללא הפרעה בין צאצאי בית ולואה במשך מאה שנה, אך לא תמיד הייתה מאוכלסת.

דוכס בורבון רכש את הטירה ב-1720 ובהדרגה החל למכור את כל תכולתו. רבים מהפסלים הנאים שהיו בטירה הגיעו לבסוף לורסאי. האחוזה נמכרה לבסוף לבעל אדמות בשם קלוד דופן. לואיז, אשתו של קלוד (שהייתה בתו של סמואל ברנאר, הבנקאי של לואי הארבעה עשר, וכן סבתה של הסופרת ז'ורז' סאנד), החזירה את הארמון לחיים כאשר אירחו בו את מנהיגי עידן הנאורות כמו וולטר, מונטסקיו, רוסו, ברנרד דה פונטנל ועוד. היא הצילה את הארמון מהריסה במהלך המהפכה הצרפתית בכך ששיכנעה את המשמר המהפכני שהוא חשוב לצורכי נסיעה ומסחר, שכן הוא היווה את הדרך היחידה לחציית נהר השר בכל האזור. מספרים כי היא הייתה אחראית לשינוי האיות של שם הטירה, שהיה בעבר Chenonceaux, כדי לשמח את האזרחים ולמחוק את הקשר העתיק בין הארמון לבין המלוכה השנואה.

ב-1864 נרכשה הטירה בידי סקוטי שעשה את הונו בהתקנת מנורות גז ברחבי פריז, והוא העניק אותה במתנה לבתו. כמו קתרין דה מדיצ'י, היא בזבזה הון על מסיבות מפוארות עד שכספה נגמר. הטירה הוחרמה על ידי המדינה ונמכר למילונר קובני ב-1891. ב-1913 רכשה את הטירה משפחת מנייה (Menier), המפורסמת במותג השוקולדים שלה, והיא מחזיקה בה עד היום.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שימשה הגלריה כבית חולים צבאי. במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה הטירה דרך לבריחה מהנאצים, שכן המבנה עצמו היה על השטח הכבוש, בעוד שהגשר על נהר השר נפתח אל אדמת וישי.

ב-1951 דאגה משפחת מנייה לשיקום הטירה והגנים, שנהרסו במהלך המלחמה, כדי להחזירם לתפארתם הישנה.

כיום פתוחה טירת שנונסו לקהל, והיא הטירה המתויירת ביותר בצרפת אחרי ארמון ורסאי.

הארמון

החצר הקדמית ומגדל "מרקה"

כשתומאס בוייה בנה את הטירה מחדש במאה ה-16 הוא הרס את המצודה הישנה ואת הטחנה המבוצרת של משפחת מרקה, ובנה את הטירה החדשה על העמודים התומכים של הטחנה הישנה, בעודו שומר רק על הצריח המבוצר העתיק, מגדל מרקה, אותו הוא שינה בסגנון רנסאנסי. החצר הקדמית הייתה כמעט זהה לזו של הטירה העתיקה. ליד המגדל ניתן למצוא באר המעוטרת בכימרה ונשר, הסמל של משפחת מרקה.

הכניסה המרהיבה לטירה, שהוקמה בזמנו של פרנסואה הראשון, עשויה מעץ מפוסל ומצויר. על דלת הכניסה ניתן לראות את שלט האצולה של תומאס בוייה בצד שמאל ואת זה של אשתו, קתרין בריסונה, בצד ימין. מעל נמצאת דמות של סלמנדרה, סמלו של פרנסואה הראשון, והכיתוב: "פרנסואה, בחסד האל, מלך צרפת, וקלוד, מלכת הצרפתים".

חדר השומרים

במקור החדר שימש כחדר מנוחה לשומרי הטירה.

בחדר ניתן למצוא ארובה מהמאה ה-16 המעוטרת בסמלו של תומאס בוייה, וכן דלת מאותה תקופה המתארת את דמויותיהם של הקדושים המגנים של בני הזוג בוייה, תומאס הקדוש וקתרין הקדושה, ומתחת להם המוטו של בני הזוג: "אם אצליח לבנות את שנונסו, יזכרו אותי".

על הקירות ניתן לראות סדרה של שטיחי קיר פלמים המתארים סצנות מחיי האצולה, בקשת נישואין וציד. ישנן בחדר תיבות גותיות ורנסאנסיות שבמאה ה-16 החזיקו בתוכן כלי כסף וכלי חרס, וכן שטיחי קיר אותם העבירו יחד עם החצר ממעון אחד לשני.

התקרה, בעלת קורות חשופות, שזורה עם אותיות "H" ו-"C" בשביל אנרי השני וקתרין דה מדיצ'י, אולם בשל אהבתו לדיאן דה פואטייה אנרי ציווה שהשילוב בין שתי האותיות יראה כאות "D", לכבודה.

הקפלה

הדלת המפרידה בין חדר השומרים לקפלה מפוסלת בתיאור ישו ותומאס הקדוש עם הכיתוב מהבשורה על פי יוחנן: "הבא את אצבעך הנה וראה את ידי...אדוני ואלהי" (הבשורה על-פי יוחנן, כ', 27-28).

הויטראז'ים המקוריים בקפלה נהרסו על ידי פצצה שנפלה בסמוך ב-1944 והחלונות הנוכחיים נעשו ב-1954. על מרכז הקפלה שולטת גלריה מלכותית משנת 1521 שם המלכות נכחו במיסות היומיות.

שומריה הסקוטים של מרי סטוארט השאירו כתובות על קירות הקפלה. בקירות הימניים ניתן לראות כתובת מ-1543: "כעס האנשים לא מבצע את צדק האל", ומ-1546: "אל תתן לרוע לכבוש אותך". על הקירות ניתן גם לראות מספר ציורים בעלי נושאים דתיים.

הגלריה

ב-1576 קתרין דה מדיצ'י בנתה גלריית נשפים מרהיבה על הגשר של דיאן דה פואטייה. אורכו שישים מטר, רוחבו שישה מטרים והוא מואר על ידי 18 חלונות.

הגלריה נחנכה ב-1577 במהלך חגיגות שנערכו בטירה לכבוד בנה אנרי השלישי.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הבעלים של שנונסו הקים בגלריה, על חשבונו, בית חולים שטיפל בחיילים הפצועים. במהלך מלחמת העולם השנייה ניצלו אנשים רבים את המיקום המיוחד של הגלריה כמחברת בין האזור הכבוש לאזור וישי.

חדר השינה של דיאן דה פואטייה

בחדר ישנה מיטה מתחילת המאה ה-17 וכן שני שטיחי קיר פלמים ענקיים מהמאה ה-16 המראים דמויות אלגוריות של הכוח והצדקה וסביבן סצנות מהברית הישנה.

בחדר נמצאות מספר תמונות מהמאה ה-17 וה-18 וכן ארון ספרים המחזיק בתוכו את הספרייה של שנונסו.

חדר העבודה הירוק

קתרין דה מדיצ'י שלטה בצרפת מחדר זה. על התקרה המקורית ניתן לראות שני "C" שזורים אחד בשני, המונוגרמה של קתרין.

בחדר נמצאים שני ארונות איטלקיים מהמאה ה-16 וכן שטיח קיר מרהיב מאותה המאה המתאר את גילויה של אמריקה ואת הפאונה והפלורה הנמצאים בה. ניתן לראות בשטיח פסיונים, אננסים, סחלבים, רימונים, ועוד חיות וירקות רבים שלא היו ידועים עד אז באירופה.

על קירות החדר ישנם ציורים של טינטורטו, ניקולא פוסן, אנתוני ואן דייק ואמנים חשובים אחרים.

הספרייה

לחדר הקטן, שהיה בשימוש קתרין דה מדיצ'י, יש נוף מרהיב אל נהר שר ואל גני דיאן דה פואטייה. התקרה המקושטת בקישוטים משושים (coffer ceiling) משנת 1525 היא אחת הראשונות בצרפת.

חדר השינה של פרנסואה הראשון

בחדר ישנה ארובה מרהיבה מתקופת הרנסאנס עם סמליו של תומאס בוייה. הריהוט הוא מהמאה ה-15 וה-16 וכולל שידה מרהיבה בעל שיבוץ פנינה שניתן כמתנת חתונה לפרנסואה השני ומרי, מלכת הסקוטים.

על הקיר ישנו דיוקן של דיאן דה פואטייה המתוארת כדיאנה אלת הציד. הציור צוייר בשנונסו ב-1556 והמסגרת מעוטרת בסמליה של דיאן.

על קיר אחר ישנו דיוקן של גבריאל ד'אסטרה, המתוארת אף היא בתור האלה דיאנה. בחדר ישנן תמונות רבות נוספות, בעיקר מהולנד ומגרמניה.

חדר השינה של לואיז מלורן

לאחר ההתנקשות בחייו של אנרי השלישי ב-1589 אשתו, לואיז מלורן, פרשה לחיי תפילה והרהורים בשנונסו. היא הקיפה את עצמה בנזירות שחיו בטירה ולבשה תמיד לבן, לפי מנהג האבל המלכותי. לכן כינוייה היה "המלכה הלבנה".

חדר השינה שלה מקושט בחפצי אבל כמו דמעות עשויות כסף, חגורת אלמנות, כתרי קוצים ועוד, ומעוטר באותיות "L" ו-"H" שזורות אחת בשנייה, כדי לסמל את נישואיהם של אנרי ולואיז.

האווירה האדוקה והעגומה של החדר מודגשת על ידי ציור על עץ מהמאה ה-16 המתאר את ישו עם כתר קוצים. הריהוט בחדר הוא מאותה מאה.

המטבחים

מטבחי שנונסו נמצאים בבסיס העמודים התומכים היושבים על קרקעים נהר שר. למטבח יש יציאה אל הנהר דרכה העלו מצרכים מהסירות שעברו. במהלך מלחמת העולם הראשונה חודשו המטבחים מתקופת הרנסאנס עם ציוד מודרני שנדרש לבית החולים במקום.

חדר המגורים של לואי ה-14

לזכר הביקור שהוא ערך בשנונסו ב-14 ביולי 1650, לואי הארבעה עשר העניק לדודו, סזאר, דוכס ונדום, את הפורטרט שלו שצוייר על ידי היאסינת ריגו. הפורטרט, הנמצא בתוך מסגרת עץ מרהיבה, תלוי כיום בחדר זה.

הארובה מתקופה הרנסאנס מעוטרת בסלמנדרה וסמור, סמליהם של פרנסואה הראשון ואשתו קלוד. מעל לשידה ניתן לראות ציור של פטר פאול רובנס, אשר נקנה ב-1889 במכירת האוסף של מלך ספרד, אחיו של נפוליאון.

בחדר ניתן למצוא גם פורטרט גדול של סמואל ברנרד, הבנקאי של לואי ה-14, ושל בתו, לואיז דופן, שהייתה בעלת הטירה במאה ה-18 ושהצילה אותו מהרס בתקופת המהפכה.

חדר השינה של חמש המלכות

שמו של החדר קרוי על שם שתי בנותיה ושלושת כלותיה של קתרין דה מדיצ'י: מרגריט דה ולואה (שנישאה למלך צרפת אנרי הרביעי), אליזבת דה ולואה (שנישאה למלך ספרד פליפה השני), מרי סטוארט (אשתו של פרנסואה הראשון), אליזבת מאוסטריה (אשתו של שארל התשיעי) ולואיז מלורן (אשתו של אנרי השלישי).

התקרה מהמאה ה-16 מעוטרת בסמלי חמשת המלכות. הקירות מכוסים בשטיחי קיר מהמאה ה-16 המתארים את המצור על טרויה וחטיפת הלנה, את המשחקים בקולוסיאום, את הכתרתו של המלך דוד ואת חיי שמשון.

הגנים

הטירה מוקפת בשני גנים מרהיבים, אחד בכל צד. משמאל לטירה נמצאים גני דיאן דה פואטייה, ומימין גני קתרין דה מדיצ'י, שתי אהובותיו של אנרי השני. הגנים מוקפים במרפסות מוגבהות המגינות עליהם משטפונות נהר.