צרפת - כנסיית מדלן

Shahee

כנסיית מדלן (בצרפתית: Église de la Madeleine; כנסיית מגדלנה) היא כנסייה הנמצאת בכיכר מדלן (Place de la Madeleine) שברובע השמיני של פריז. הכנסייה מהווה דוגמה קלאסית לסגנון הנאו-קלאסי בזכות הפורטיקו (מבנה השער) המתומן, כלומר בעל שמונה עמודי תווך.

בניית הכנסייה נמשך על פני 85 שנה בשל חוסר השקט הפוליטי ששרר בצרפת בשלהי המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19. התהפוכות הפוליטיות של התקופה, ובכללן המהפכה הצרפתית, גררו שינויים רבים בייעוד ובתוכניות הבנייה של המבנה. בשנת 1806 יועד המבנה על ידי נפוליאון בונפרטה כמונומנט להאדרת הגרנד ארמה, הצבא הצרפתי תחת פיקודו.

 יחד עם זאת, תבוסת נפוליאון והמשבר התקציבי אליו נכנסה צרפת, הובילו לדרך חתחתים שסופה רק בשנת 1845 כאשר המבנה הוכרז סופית ככנסייה.

היסטוריה

במקור שכן באזור המדלן בית כנסת שהופקע מיהודי פריז על ידי פיליפ השני, מלך צרפת בשנת 1182 במסגרת יחסו העוין ליהדות צרפת. בית הכנסת הועבר לרשות בא כוחה של הכנסייה הקתולית בפריז, הבישופ של פריז דאז, מוריס דה סולי, שקידש אותו למריה מגדלנה. מאז אזור המדלן כונה Ville l'Évêque, כלומר עיר הבישופ בצרפתית. בשנת 1722 סופח האזור לפריז ובשנת 1755 נחנכה שם כיכר תחת השם כיכר לואי ה-15 (Place Louis XV).

המיקום הנחשק של האתר, בקצה רחוב רויאל (rue Royale) ובקו ראייה ישיר מכיכר הקונקורד, יצר שיח ער סביב המבנה שצריך לקום בו. בשנת 1757 הופקדה תוכנית לבנייה מחדש של המבנה לאותה המטרה - כנסייה למריה מגדלנה. ב-3 באפריל 1763 נערך בחגיגיות טקס הנחת אבן הפינה, אך הבנייה נפסקה ב-1764.

בשנת 1777 הוצעה תוכנית בנייה חדשה למבנה ברוח הפנתאון ברומא, אך גם תוכנית זו נפסקה באמצע, עם פרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789. עד לנקודה זו הספיקו להשלים את הנחת היסודות ולהקים את הפורטיקו המרשים אך הצלחת המהפכה פתחה מחדש את ההחלטה על ייעוד המבנה, שבין היתר הוצע להסבו לספרייה, אופרה או אף לשוק.

בעוד הוויכוחים נמשכו, ב-2 בדצמבר 1806, בהיותו בפוזנאן שבפולין, חתם נפוליאון בונפרטה על צו המורה להקים שם מונומנט להאדרת שמם של צבאות צרפת. הוכרזה תחרות בה השתתפו כשמונים אמנים, במסגרת נבחר על ידי נפוליאון עצמו העיצוב של האדריכל פייר-אלכסנדר ויניון, בניגוד להמלצת האקדמיה: מקדש נאו-קלאסי מוקף עמודים בהשראת אדריכלות יוון ורומא העתיקות.

העבודות התחילו והתקדמו במהירות עד שנת 1811, אז נתקלו בבעיות תקציב שגרמו להפסקת הבנייה. לאחר המערכה ברוסיה בשנת 1812 חזר בו נפוליאון מכוונתו להקים מונומנט לצבאו ושב לתוכנית המקורית לייעוד המבנה: כנסייה. בעיות התקציב נמשכו עד שבשנת 1834 הועבר חוק שתקצב פרויקטים לתועלת הציבור כדי להפחית את אחוז האבטלה, וכך התאפשר להשלים את הבנייה בשנת 1842. במהלך הבנייה עוד עלתה הצעה להסבת המבנה לתחנת רכבת, אך ההצעה נדחתה והכנסייה נפתחה רשמית ב-9 באוקטובר 1845 על ידי הארכיבישוף של פריז, דניס אוגוסט אפר.